ניצן בר-אילן חברת עורכי דין

ליטיגציה, בוררות וגישור

אנו מספקים שירותי ליטיגציה הכוללים ייצוג בפני ערכאות שונות: בתי משפט, בתי דין וועדות רפואיות. כמו כן, אנו מספקים ייצוג ושירות בהליכי גישור ובוררות. 

עו"ד בר אילן, המייסד של משרד עורכרי הדין NBI הינו בורר חבר מטעם מוסד הבוררות של לשכת עורכי הדין ומשמש בורר מטעם איגוד חברות הביטוח בישראל (ע"ר), המרכז הישראלי לבוררות וליישוב סכסוכים בע"מ.

כחלק מהמחויבות שלנו ללקוח, רואים עורכי הדין ב- NBI את הליך הליטיגציה כמשמעותי וחשוב אשר יש לו השפעה רחבה על הלקוח ומטרותיו. לכן, אנו נלמד את פרטי התיק לעומק ונעמוד על מגוון האפשרויות שעומדות על מנת להשיג את מטרתך באופן המטיב ביותר עבורך כך שעמדתך תוצג במלואה בפני הערכאה השיפוטית.


מהי ליטיגציה ומיהו הליטיגטור

ליטיגציה הינה אומנות ההופעה בפני ערכאות שיפוטיות בבתי המשפט, בתי הדין השונים או וועדות למיניהן. הליטיגטור, מייצג את הלקוח, הוא "נכנס בנעליו" ומציג את הצד של הלקוח ובעצם מהווה את קולו של הלקוח בעמידתו מול הערכאה. עבודת הליטיגטור (המייצג) מתחילה הרבה לפני הדיון והיא מחייבת היכרות מעמיקה עם הנושא ועם צרכיו של הלקוח והכרת ההליך המתבקש על כל היבטיו.

יהיה זה נדוש לציין כי הצדק אינו תעודת ביטוח, ומי שחושב שעצם צדקתו תספיק על מנת להביא לזכייתו, נכונה לו אכזבה. הדרך לזכייה במשפט הינה לרוב על ידי ליטיגטור מיומן, מחוייב ויסודי ואף עם זאת, הדרך מפרכת, ארוכה ומורכבת, ולכן, בנוסף לייצוג, תפקידו של עורך הדין המייצג הוא גם לקחת בחשבון מגוון גדול של גורמים המשפיעים על תהליך היווצרותו של פסק דין או פשרה.

גם אם הסוגיה נדונה ו"נלעסה" על ידי מיטב המומחים, ליטיגטור המכבד את ייעודו לא יחסוך בירור יסודי ומעמיק משל עצמו ויחקור את הסוגיה לעומקה. זווית הראיה של הליטיגטור מלמדת כמעט תמיד שלכל בעיה קיימים עוד צדדים שהמעורבים בה לעיתים מתקשים לראות למרות שזו המומחיות שלהם, משום שהם בעין הסערה.

 בוררות

בוררות (ארביטרציה) היא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, בה צדדים למחלוקת מסכימים להציג את עמדותיהם בפני בורר שהוא צד שלישי אובייקטיבי, על מנת שיכריע בסכסוך.

מקומה של הבוררות בין השיטות ליישוב סכסוכים:

כאשר באים לבחון מהי בוררות בין שאר השיטות הקיימות ליישוב סכסוכים, ניתן לומר שלעומת גישור, שכל כולו וולונטרי ומותנה ברצונם של הצדדים, ישנם מקרים רבים בהם נאכפת הבוררות על צד שאינו חפץ בכך, מכוח חוזה שחתם עליו בעבר, או מכוח חברותו באגודה או גוף אחר (ולכך ראה החלק העוסק בהסכם הבוררות). עם זאת, לעומת התדיינות בבית המשפט, ניתן לומר כי לצדדים שליטה רבה יותר בבחירת האדם המכריע בסכסוך (הם יכולים לבחור בעצמם את הבורר, מה שאינו אפשרי בבית המשפט, שם נקבע השופט לדיון בתיק מסוים על ידי מזכירות בית המשפט).

הבורר מחויב להיות אובייקטיבי, אך לא ניטרלי כמגשר. אובייקטיביות פירושה קביעת דעה ללא משוא פנים לטובת אחד מן הצדדים. ניטרליות פירושה העדר דעה בעניין שבנדון.

הבורר מחויב להכריע בסכסוך שלפניו. בניגוד לדעה הרווחת לפיה הבורר מפשר בין הצדדים, רשאי הבורר לקבל את עמדתו של צד אחד במלואה, לחייב במלוא סכום התביעה או לדחות את התביעה מכל וכל, ובמובן זה דומה הבורר לשופט. המגשר אינו רשאי להכריע בסכסוך, אלא להביא בפני הצדדים דרכים לפתרון הסכסוך מרצונם.

כאשר באים לשקול את הבוררות אל מול התדיינות בבית המשפט יש לקחת בחשבון את השיקולים הבאים:

על פסק הבורר לא ניתן לערער לבית המשפט בזכות. גם אם הסכימו הצדדים על יכולת ערעור על הפסק, יהא זה ערעור ברשות בלבד ובתנאים מוגבלים. זאת, לעומת פסק דין של בית המשפט הניתן, ככלל, לערעור ראשון בזכות. תהליך הבוררות נעשה בדרך כלל בזמן קצר. התדיינות בפני שופט עלולה לקחת שנים ארוכות. שכרו של הבורר עלול להיות גבוה מאוד יחסית לתשלום אגרת בית המשפט. יחד עם זאת, בבוררות אין צורך לשלם אגרה גבוהה כבר בתחילת ההליך. כמו כן, דיון בבית המשפט הוא גלוי ופסק הדין מתפרסם בציבור, בעוד שבוררות יכולה להישאר חשאית.

סכסוכים משפטיים עשויים לכלול הכרעות הדורשות ידע מקצועי או טכני, והצדדים יכולים לבחור לעצמם בורר שהוא בעל מקצוע שאינו שופט - מהנדס, רואה חשבון, אדריכל וכדומה.

כללי הראיות והדיון בבית המשפט הם קבועים וידועים מראש בניגוד לבוררות הצדדים בה רשאים הצדדים לקבוע לעצמם את הכללים.

הבוררות בדיני מדינת ישראל

החוק מעודד בוררות, ורואה בה דרך טובה להסדרת סכסוכים מסוימים. סעיף 79ב לחוק בתי המשפט קובע כי בית משפט הדן בעניין אזרחי רשאי להעביר עניין לבוררות. סעיף 65 לחוק בתי המשפט קובע כי שופט בבית המשפט לתביעות קטנות יכול לדון בעניין כבורר. חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, הוא "חוק גל" הדן בהסדר המושבים, קובע כי דיון בפני המשקם כמוהו כבוררות.

הסכם בוררות

כל בוררות תחילתה בהסכם בין הצדדים. "בורר" מוגדר בחוק הבוררות כמי שנתמנה לכהן כבורר על פי הסכם. מכאן שאדם אינו יכול לשמש כבורר ללא הסכם בכתב. ההסכם הוא דרישה מקדמית לקיומה של הבוררות. הסכם זה יכול להיות הסכם מיוחד לעניין הבוררות (ונקרא לעתים "שטר בוררות"), אך לרוב המדובר בסעיף אחד מתוך הסכם ארוך יותר המסדיר את מכלול העניינים שבין הצדדים ולדוגמה הסכם למתן שירות מקצועי, הסכם שותפות, הסכם מכר דירה.

סעיפי בוררות הם סעיפים סטנדרטיים בתקנונים של אגודות שיתופיות, עמותות, גופים מקצועיים וספורטיביים, איגודים ואגודות למיניהם, המעוניינים בדרך כלל, כי סכסוכים בין חבר ובין האגודה ובין החברים ובין עצמם ייפתרו באמצעות אדם המוכר לאגודה ונאמן עליה ולא על ידי גוף חיצוני כבית המשפט. במקרה זה הצטרפות אדם לאגודה מהווה הסכמה לתקנון ובמשתמע גם להפניית הסכסוכים לבוררות.

סעיפי בוררות נהוגים גם בחוזים אחרים, במקרה שהצדדים חוששים מפני סרבול ההליך המשפטי, במקרה של סכסוך. פעמים רבות, נקבע איש מקצוע כבורר מוסכם. לדוגמה, בהסכם בניה עשוי להיקבע מהנדס כבורר מוסכם במקרה של סכסוך. שומרי תורה ומצוות, נוהגים לקבוע ערכאה דתית כבורר מוסכם בשעת סכסוך.

חשוב לציין כי על פי תיקון מס' 2 לחוק הבוררות מיום 5.11.2008 נקבע כי היה והצדדים מעוניינים בערכאת ערעור עליהם לציין זאת בהסכם הבוררות (ראה להלן על ערעור על פסק בורר), היה ולא עשו כן הרי יחולו על הבוררות הכללים טרם תיקון החוק, היינו, פסק הבוררות לא יהא ניתן לערעור.

סמכויות הבורר

לא בכל עניין ניתן לפנות לבוררות. על פי החוק אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם. ישנה רשימה של נושאים כאלו ובהם: דיירות מוגנת, מעמדו של אדם כעובד (אך אם נקבע כי הינו עובד ניתן לדון בבוררות בזכויותיו כשכר, זכויות סוציאליות, וכיוצא בזה), ענייני מעמד אישי (הקובעים את מעמדו החוקי של האדם - נשוי או גרוש, ענייני אבהות וכו'), משמורת קטינים, פירוק חברה ופירוק שותפות. יתר על כן על פי הדין בישראל הבורר אינו רשאי לפסוק בעניין סמכותו. כלומר, אם מי הצדדים טוען כי בעניין כזה או אחר הבורר אינו מוסמך לפסוק, על הבורר או על הצדדים לפנות לבית המשפט להחליט בשאלת היקף סמכותו של הבורר. החלטת הבורר בלא גיבוי בית המשפט עלולה לאפשר למי מהצדדים לטעון אחר פסק הבוררות, כי הבורר פעל בחוסר סמכות.

מיהו הבורר

כל אדם יכול להיות בורר - אין נדרשת כל הכשרה לשם כך ואין צורך בכל השכלה מיוחדת. יש להניח כי צדדים לא יפקירו עניינם בפני אדם שאינו בקיא בחוק או בעניין המהווה את נושא הבוררות. יש המעבירים בוררויות למומחים בעניין שבו נוגעת הבוררות. כך למשל בתביעה בגין ליקויי בניה נהוג לפנות למהנדס בניין או לשמאי מקרקעין שישמש כבורר.

יש והצדדים מסכימים על זהות הבורר בעצמם ויש הנדרשים לשם כך לעזרת בית המשפט, יש המפקידים את זהות הבורר בידי גוף שלישי, לדוגמה "בורר שימונה על ידי איגוד המוסכים" או "בורר שימונה על ידי לשכת עורכי הדין". מינויו של בורר תקף עד לסיום הבוררות אלא אם כן הועבר מכהונתו על ידי בית המשפט, או שהצדדים הסכימו על סיום המינוי, או שהחליט להתפטר.

מוסד ייחודי מן המשפט העברי שמצא לו ביטוי בחוק הבוררות הוא בוררות זבל"א - ראשי תיבות של "זה בורר לו אחד". כל צד מביא את הבורר שלו המשמש כנאמן או עורך דין של הצד שמינה אותו. הבורר שומע את הראיות ביחד עם הבורר הנוסף ולאחר סיום שמיעת הראיות מנסים השניים להגיע לפסק מוסכם. אם אינם מסוגלים לכך, ימונה בורר שלישי ושני הבוררים ינסו לשכנע אותו בצדקת עמדתם והוא אשר יכריע ביניהם. מקור מוסד זה במסכת סנהדרין דף כג' א' שם נאמר: "דיני ממונות בשלושה, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררים להן עוד אחד".

סדר הדין בבוררות ומתן פסק הבורר

סדר הדין בבוררות הוא בדרך כלל חופשי יותר, ונתון יותר לשליטת הצדדים. אולם אם לא הוסכם במפורש בין הצדדים על כללים שונים, קובע החוק כללים החלים על כל בוררות, המסדירים את ניהול ההליך, הליכים מקדמיים, חקירת העדים, משך זמן הבוררות, וכיוצא בזה. כללים אלו מצויים בתוספת הראשונה לחוק. בוררויות אינן מחויבות להידון על פי הדין המהותי אלא אם כן קבעו הצדדים כך או לחלופין קבעו הצדדים כי ניתן להגיש ערעור על הפסק לבית המשפט. עד לשנת 2008 פסקי בוררות לא היו חייבים בנימוקי הפסק, אלא אם כן הורו זאת הצדדים לבורר במפורש. בסוף שנת 2008 התקבל תיקון מס' 2 לחוק הבוררות והתהפכה ברירת המחדל - כל עוד לא קבעו הצדדים אחרת חלה חובת הנמקה על הבורר. דרישות צורניות - על פסק הבורר לכלול על פי החוק את חתימת הבורר ותאריך החתימה.

אישור וביטול פסק הבורר

על פסק בורר לא ניתן לערער באופן רגיל. החלטת הבורר היא סופית. צד שזכה בבוררות יכול לפנות לבית המשפט ולבקש את אישורו של הפסק. לאחר האישור יקבל פסק הבורר תוקף של פסק דין, וניתן יהיה להפעילו בהוצאה לפועל. בית המשפט המאשר את הפסק אינו בוחן את תוכנו, אינו מאשר את נכונותו ואינו בודק כל עניין פרט לשאלה האם ניתן הפסק על ידי בורר שהוסמך לכך על ידי הצדדים והאם לא הוגשה בקשה לביטול הפסק במועד הקבוע לכך. אם שני תנאים אלו מתקיימים, ככלל יאשר בית המשפט את הפסק.

צד שהפסיד בבוררות רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לביטול הפסק, תוך ימים ספורים מקבלת הפסק. הבקשה לא יכולה להתייחס לתוכן הפסק. אף אם בפסק שגיאות בדין ובעובדה הגלויות על פניהן אין זו עילה לביטולו. כאן יתרונו של הבורר על פני השופט.

העילות לפיהן יבטל בית משפט פסק בורר הן אלו, ואלו בלבד:

  • לא היה הסכם בוררות בר תוקף.
  • הפסק ניתן על ידי בורר שלא מונה כדין.
  • הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו על פי הסכם הבוררות.
  • לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו.
  • הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו.
  • הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק הדין, והבורר לא עשה כן.
  • הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, והבורר לא עשה כן.
  • הפסק ניתן לאחר שחלפה התקופה לנתינתו.
  • תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור- לדוגמה: בית המשפט יבטל "בוררות של העולם התחתון".
  • קיימת עילה שעל פיה היה מבטל בית משפט פסק דין סופי שאין עליו ערעור (לרוב המדובר במעשה תרמית הנוגע לניהול הבוררות עצמה).

 

ככלל, עילות ביטול פסק בורר הן מסויגות ומצומצמות ורק במקרים נדירים יורה בית המשפט על ביטול פסק בורר.

ערעור על פסק בורר

עד לשנת 2008 לא ניתן היה לערער על פסק של בורר. בסוף שנת 2008 התקבל תיקון מס' 2 לחוק הבוררות שעשה מהפכה בתחום ואפשר לצדדים להסכם בוררות לבחור באחד מ-2 מסלולים חלופיים למסלול הרגיל: 1. יכולת ערעור בפני בורר אחר. 2. יכולת ערעור ברשות בפני בית המשפט אם בפסק הבוררות נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין.

 גישור

גישור הוא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, שבה גורם ניטרלי מסייע לצדדים לסכסוך להשיג הסכם בעניין שבו לצדדים יש אינטרס משותף יחד עם חילוקי דעות. הגישור ניתן ליישום בכל סוג של סכסוך, החל מסכסוך שכנים פעוט ועד לשיחות שלום בין מדינות.

מאפייני הליך הגישור

קיומה של מחלוקת, הנובעת מעמדות מנוגדות בין צדדים שונים. רצונם החופשי של הצדדים למצוא פתרון חיובי לבעיותיהם ולהסכים לשוחח עליהן, לאור האינטרסים והמטרות של שני הצדדים. כוונת הצדדים להגיע לפתרון זה בעזרתו של גורם עצמאי וניטרלי, שאין לו קשר קודם עם אחד הצדדים, תוך שמירה על עצמאות הצדדים לסכסוך בקבלת ההחלטה .כוונת הצדדים היא להגיע להסכם יציב, שלו תוצאות ארוכות טווח.

בהתקיים תנאים אלו ניתן להתחיל בהליך הגישור. הגישור מתאפיין בפשטות ההליך, ובראייה רחבה של האינטרסים של הצדדים, במקום ראייה צרה של הסכסוך המובא להכרעה בלבד. המגשר מנסה להביא להסדר בצורה פעילה בהסכמת הצדדים, ואין לו סמכות לכפות פתרון. בכך שונה הגישור ממרבית השיטות (האלטרנטיביות והאחרות) לפתרון סכסוכים.

הליך הגישור, כהליך, מתאפיין במאפיינים אלו:

  • ניטרליות של המגשר - ניטרליות, להבדיל מאובייקטיביות היא היעדר מוחלט של עמדה בקשר לנושא מסוים ואילו אובייקטיביות הינה קבלת עמדה שאינה מושפעת  מעמדות הצדדים. 
  • סודיות המידע המתגלה במהלך הגישור.
  • הצדדים משתתפים בהליך מרצונם.
  • הצדדים מגיעים בעצמם אל הפתרון, ופתרון זה אינו נכפה עליהם על ידי המגשר.

 במהלך הגישור ינסה המגשר לעמוד על הדברים הבאים:

  • הבהרת האינטרסיםונקודות החיכוך של הצדדים.
  • המרת נקודת הראייה הסובייקטיבית של כל צד בערכים אובייקטיביים.
  • הצגת מגוון פתרונות אפשריים בפני הצדדים .
  • הבהרת התוצאות האפשריות הנובעות מכל פתרון מוצע.
  • עידון והתאמה של כל נושאי המשנה העולים במהלך הגישור.
  • תרגום הפתרון לכלל טיוטת הסכם.
  • מתן צורה רשמית להסכם.

 הליך הגישור הוא הליך של דיון פתוח, חופשי וברוח טובה, היכול להימשך אף מספר ישיבות. בניגוד להליכים כגון בוררות, או הליכים משפטיים, יכול המגשר להיפגש עם צד בנפרד ולשמוע את דעתו. ישיבה זו נקראת "Caucus", ואף כי אינה מחויבת בכל מקרה אולם, מרבית המגשרים משתמשים בה. דברים הנאמרים למגשר נשמרים בחיסיון מוחלט, וישיבה במעמד אחד הצדדים היא דרך טובה לרדת לעומקם של הדברים, לחשוף מידע חסוי ועמדות שהיו מוסתרות, מבלי שיהיה חשש כי אלו ישמשו את הצד השני, אלא ישמשו רק את המגשר ככלי לקידום הסכסוך לקראת פתרונו.

כישורי המגשר

ברוב הארצות, המגשר נחשב לאחראי להעברת מידע נכון לצדדים על התוצאות השונות של הפתרונות המוצעים במהלך הגישור. על מנת לאפשר לצדדים בחינה יעילה של הסיכויים והסיכונים בפתרון המוצע. עובדה זו דורשת מן המגשר יכולת ניכרת בתחום לגביו מתנהל הגישור, יהא זה סכסוך עסקי, פוליטי או משפחתי. כמו כן על המגשר לנסח את ההסכם הסופי בצורה שתביא לכלל יישוב הסכסוך על פי הפתרון שאליו הגיעו הצדדים, במידה והגיעו לפתרון.

באופן בסיסי על המגשר להיות בקיא במושגים הכלליים של המערכת המשפטית והעסקית שבה הוא פועל. אין כל דרישה כי המגשר יהיה משפטן בהשכלתו, ואכן, מגשרים רבים אינם משפטנים. המגשר מביא לגישור את ניסיון חייו ואת ניסיונו בתחום המקצועי ממנו הוא בא, אם זהו התחום המשפטי, תחום הכלכלה, או אחד מהתחומים הטיפוליים.

במדינת ישראל, תקנות בתי המשפט (רשימת מגשרים), הגדירו בעבר את הכשירות הנדרשת ממגשר, על מנת להיכלל ברשימה המופצת בבתי המשפט. עיקרי הדברים הם כי על המגשר להיות בוגר של קורס הכנה עיוני ומעשי בגישור, בעל תואר בוגר ממוסד אקדמי מוכר, וותק של חמש שנים לפחות בתחום עיסוקו המקצועי. תקנות אלו בוטלו בשנת 2008. עם זאת, אין כל מניעה ממי שאינו עומד בקריטריונים אלו לעסוק בגישור, ואין כל הגבלה חוקית על העיסוק בגישור.

אתיקה מקצועית של המגשר

על פי תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993, על המגשר במדינת ישראל חלות החובות הבאות:

  • לנהוג בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים.
  • לסרב לקבל מינוי לגישור אם יש בינו ובין אחד הצדדים קשר, או חשד לניגוד עניינים.
  • להעמיד את הצדדים על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור בסכסוך.
  • לא להשתמש בכל מידע המגיע אליו במהלך הגישור לכל צורך שאינו קשור בגישור.
  • לא לגלות כל מידע שהגיע אליו במהלך הגישור לכל צד שאינו קשור לגישור (וזאת לרבות בית משפט). רבים הם המפרשים סעיף זה כיוצר חיסיון למגשר, אם זה יוזמן לבית המשפט להעיד על שנתגלה לו במהלך הגישור. לזאת יש להוסיף כי לפי חוק בתי המשפט דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.
  • לא להעביר מצד אחד לשני מידע שנתגלה לו על ידי אותו צד, אם נדרש לשמור מידע זה בסוד.
  • לא לייעץ לבעלי הדין בעניין מקצועי שאינו בתחום התמחותו ולא לתת חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות אף אם היא בתחום מומחיותו.
  • לא להיות צד להסכם אליו יגיעו הצדדים ולא לקבל כל זכויות או חובות על פיו.

כללים אלו מחייבים כל מגשר באשר הוא. ישנן עמותות גישור אשר ניסחו לעצמן כללי אתיקה מפורטים יותר, המתייחסים להיבטים נוספים של פעולת המגשר.

מקומו של הגישור במערכת המשפטית בישראל

סעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי בית המשפט רשאי, בהסכמת בעלי הדין להעביר תובענה לגישור. הסעיף מגדיר אף מה רשאי המגשר לעשות במסגרת הליך הגישור, ומה סמכויותיו כלפי בית המשפט. על פי סעיף זה נחקקו תקנות מפורטות המפרטות מיהם המגשרים אליהם יפנה בית המשפט סכסוך, ומהן סמכויותיהם.

עקב העומס המוטל על מערכת בתי המשפט, רבים הם הסכסוכים המופנים על ידי בית המשפט לגישור. בבתי משפט רבים פועלת מערכת ניתוב תיקים, המפנה לגישור תיקים הנראים ראויים לכך עוד בטרם נקבע להם תור לדיון בפני שופט.

כיום, קיימות עמותות רבות העוסקות בגישור. הגישור צבר תאוצה במיוחד בתחום דיני האישות, וזוגות רבים נעזרים בשירותי מגשרים בעת סכסוך ביניהם. כך גם מתפתח תחום של גישור בתחום הדין הפלילי המכונה "צדק מאחה", אם כי הליך זה הינו עדיין בשלבים מוקדמים של התפתחותו.

פגישת מהו"ת

פגישת מידע, היכרות ותיאום, המוכרת יותר בראשי התיבות פגישת מהו"ת היא הליך משפטי בדיון אזרחי בתביעות מסוימות שנועד לבחינת האפשרות לפתרון הסכסוך באמצעות גישור. פגישת מהו"ת היא הליך חובה שאינו כרוך בתשלום ומשמש כמעין קדם גישור.

ההוראות בעניין פגישת מהו"ת מבוססות על התוכנית הניסיונית שהוצעה במסגרת "דוח הוועדה לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור בבתי המשפט", בראשות השופטת מיכל רובינשטיין‏‏. על פי הוראות התקנות, פגישת מהו"ת תתקיים רק בתביעות כספיות אזרחיות בסכום העולה על 50,000 ש"ח (למעט חריגים מסוימים).

בניגוד לשיטות אלטרנטיביות אחרות ליישוב סכסוכים כגון בוררות, גישור או פסק דין על דרך הפשרה, הסכמת הצדדים לעצם קיום פגישת המהו"ת אינה נדרשת ובית המשפט לא ידון בתביעה שלא נערכה בה פגישת מהו"ת אלא בנסיבות מיוחדות כאשר יש לדון בתביעה באופן מידי. במקרים אלה עדיין רשאי בית המשפט להורות על קיום פגישת מהו"ת בשלב מאוחר יותר.

התקנות בעניין פגישת מהו"ת נועדו לאפשר דיון לגופו של עניין באפשרות לסיום הסכסוך על ידי גישור או בהסכמה. כך לדוגמה, הצדדים חייבים בדרך כלל להתייצב בעצמם (או בלוויית עורך דין) כדי שבעלי הסכסוך יוכלו להביע עמדה בלתי אמצעית לגביו. למגשר בפגישת מהו"ת סמכות להיפגש עם כל מי שקשור לסכסוך וגם סמכות להיפגש עם בעל דין שהסכים לכך ללא נוכחות עורך דינו. כמו בהליך גישור, על דברים שנמסרו בפגישת מהו"ת חל חיסיון והם לא ישמשו כראיה במשפט אזרחי. לאחר שהתקיימה פגישת מהו"ת על הצדדים להודיע במשותף האם הם מסכימים להעברת התביעה להליך של גישור או מבקשים להמשיך לדון בה בבית המשפט.

 

.